סנד בית אלו נ' אפריאט 1999 בניה בע"מ

פסק דין

1.התובע, המתגורר באזור רמאללה, עבד אצל הנתבעת, בתקופה שמחודש ספטמבר 2006 ועד 25.12.2007.

התביעה שבפנינו הינה להפרשי פיצויי פיטורים, דמי חגים ונסיעות, פדיון חופשה והבראה.

2.בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובע עבד אצלה מחודש ספטמבר 2006 (18.9.06), אך עבד רק עד יום 15.10.07, מועד שלאחריו לא התייצב לעבודה ועל כן יש לראותו כמי שהתפטר מהעבודה.

עוד נטען כי דמי חופשה ודמי הבראה שולמו לתובע באמצעות מדור תשלומים של שירות התעסוקה, כי דמי חגים שולמו לתובע במזומן וכי היא דאגה להסעת עובדיה באופן קבוע באמצעות הסעה מסודרת.

נדון להלן בפלוגתאות העובדתיות הרלוונטיות לרכיבי התביעה.

תקופת העבודה וסיומה

3.בנושא תקופת העבודה, המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה אם התובע עבד עד חודש דצמבר 2007 או רק עד יום 15.10.07.

נקודת המוצא הינה האמור בדו"ח שירות התעסוקה (ת/1) לפיו הנתבעת העסיקה את התובע עד חודש דצמבר 2007, בו דווח כי התובע עבד 3 ימים. תיעוד זה, שאינו בשליטת התובע, תומך בטענתו כי הועסק עד חודש דצמבר 2007 ולא כפי טענת הנתבעת – עד אוקטובר בלבד. תיעוד זה, שניתן על ידי רשות מוסמכת, אף עומד בסתירה למזכר שצורף לכתב ההגנה, לפיו ביום 30.12.07 הנתבעת הודיעה למדור תשלומים בשירות התעסוקה כי היא מבקשת "לסגור רשיונות" למספר עובדים, בכללם התובע, וציינה לגביהם כי "מאחר והעובדים הנ"ל לא מופיעים לעבודה למעלה מחודש אבקש לסגור את רשיונם לאלתר."

4.נסיבות הפסקת העבודה - לטענת התובע, נאמר לו ביום 25.12.07 כי העבודה חלשה כרגע ולכן אין צורך בשירותיו והוא יזומן בעתיד כאשר יהיה צורך (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 20-22). עוד טען כי העובדה שבחודשים נובמבר ודצמבר דווח כי עבד רק ימים בודדים, תומכת בגרסתו.

הנתבעת הכחישה את גרסת התובע וטענה כי התובע עזב את העבודה ללא הודעה ביום 15.10.07, התובע התבקש לחזור מספר פעמים אך לא נעתר לכך ועל כן יש לראות בו כמי שהתפטר מעבודתו. לטענתה, בעקבות התנהגותו היא הודיעה למדור התשלומים על סגירת רישיון עבודתו כנדרש בחוק (המכתב למדור התשלומים צורף כנספח לכתב ההגנה ואוזכר לעיל).

5.לאחר ששמענו את שני הצדדים מעידים ועיינו בחומר הראיות, הגענו למסקנה כי יש לקבל את גרסת התובע. מעבר לכך שהיא נתמכת בדו"ח שירות התעסוקה (ת/1), ניתן למצוא לה חיזוק גם בעדות מנהל הנתבעת – "אני לא יכול לזכור אבל יכול להיות שהיה כמה ימים שלא הייתה עבודה בשבילו כי הוא לא בעל מקצוע ואמרתי לו שישב בבית, ואח"כ הוא התחיל לעבוד במקום אחר וזהו ... הוא נעלם. זה דבר מקובל אצלנו. פעם יש מסה גדולה ופעם ירידה גדולה" (פרוטוקול עמוד 5, שורות 18-20). בנוסף, לא מצאנו תימוכין לגרסת הנתבעת כי התובע התפטר. כאמור לעיל, המכתב ששלחה לשירות התעסוקה ואשר צורף לכתב ההגנה אינו מתיישב עם הרישום של ימי עבודה בודדים גם בחודשים נובמבר ודצמבר ועל כן לא מצאנו לקבל את האמור בו.

מכאן מסקנתנו כי התובע פוטר וכי הוא זכאי לפיצויי פיטורים.

הפרשי פיצויי פיטורים

6.לטענת התובע, השכר היומי ששולם לו בפועל היה 170 ש"ח בעוד השכר שצוין בתלושי המשכורת הינו 149 ש"ח. נציג הנתבעת אישר בעדותו כי שכרו היומי של התובע עמד על 170 ₪ (פרוטוקול עמוד 6, שורות 32-33). מכאן המסקנה כי השכר היומי אכן היה 170 ₪ כטענת התובע.

לאור קביעה עובדתית זו ומאחר שהנתבעת לא הציגה כל חישוב חלופי לתביעה לפיצויי פיטורים, אנו מקבלים את תביעתו של התובע להפרשי פיצויי פיטורים (מעבר לסכום ששולם על ידי שירות התעסוקה), בסך 3,209 ₪.

דמי הבראה

7.המחלוקת בין הצדדים בנושא זה אינה לגבי עצם הזכאות, אלא בשאלה אם התשלומים לשירות התעסוקה כוללים גם דמי הבראה. מתלושי השכר שהתובע הציג לא עולה תשלום של דמי הבראה. קיים רכיב של "תשלומים אחרים", אך לא ברור מהתלוש בגין מה שולם רכיב זה. התובע הציג מסמך משירות התעסוקה (ת/3), בו מפורטות הפרשות המעסיק לעובדי אוטונומיה, בחלוקה על פי ענפי עבודה. מעיון במסמך זה עולה כי תשלום בגין דמי הבראה אינו נכלל בהפרשות המעביד. מכאן המסקנה כי אין כל ראיה שיש בה לתמוך בגרסת הנתבעת כי התשלום לשירות התעסוקה כלל את דמי ההבראה. משכך ומאחר שהסכום הנתבע לא הוכחש על ידי הנתבעת, התביעה ברכיב זה מתקבלת במלואה.

דמי חגים

8.גרסתו של התובע בנושא זה אינה סדורה ולא ניתן לקבלה. בכתב התביעה נתבע שכר של 9 ימי חג לשנת עבודה, על פי שכר יומי של 170 ₪. בכתב התביעה לא פורט אם מדובר בימי חג של הדת היהודית או של הדת המוסלמית. על פי הסכום הנתבע ניתן להסיק כי מדובר בשכר בגין היעדרות מהעבודה בחגים ולא תוספת של 50% בגין עבודה בימי חג.